דניאל, פרק ז׳, פסוק ז׳

מלכות רומי, המסמלת גלות ארוכה וחשוכה, מופיעה בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, בחזיונות הלילה, במראה נפרד המדגיש שחומרתה שקולה כנגד כל המלכויות שקדמו לה גם יחד. חיה זו מתוארת כדְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, מפחידה, אימתנית וחזקה באופן יוצא דופן, בזכות אכזריותה, חוכמת הנהגתה ועוצמתה הצבאית. באמצעות וְשִׁנַּיִן דִּי־פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן, שיני ברזל גדולות, היא אָכְלָה וּמַדְּקָה, כלומר בולעת אומות חזקות ומשלבת אותן בתוכה, ואילו את וּשְׁאָרָא, שאר המדינות המרוחקות, היא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה, רומסת ומשחיתה. נאמר עליה כי וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן־כָּל־חֵיוָתָא, משונה מכל החיות ואינה דומה לשום יצור מוכר, בשל סגנון שלטונה, אריכות ימיה והאמונות החדשות שיצמחו תחתיה. מראה החיה נחתם בכך שוְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ, עשר קרניים המייצגות את עשרת המלכים שימלכו עד לחורבן המקדש, או את עשר הממלכות שעתידות להתפצל מרומי באחרית הימים.