דניאל, פרק ז׳, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לראות שתיל קטנטן שמצליח לדחוף אבן כבדה ולצמוח דרכה? לפעמים, דברים שמתחילים קטנים מאוד הופכים להיות חזקים ומשפיעים במיוחד. בחזון של דניאל הוא מתאר כיצד הוא מִשְׂתַּכַּל, כלומר מתבונן בעיון רב ובהעמקה, בקרניים של החיה. פתאום, וַאֲלוּ שפירושו והנה, עולה מביניהן קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה, שהיא קרן אחרת קטנה. הקרן הזו מסמלת מלכות חדשה שמתחילה את דרכה כקטנה וחלשה, אך הולכת ומתעצמת. תוך כדי שהיא צומחת, היא עוקרת שלוש מן הקרניים הראשונות. המילה אֶתְעֲקַרָה נכתבה בלשון יחיד, כדי ללמד אותנו שהקרניים לא נפלו כולן יחד בבת אחת, אלא תהליך העקירה קרה לאט לאט, אחת אחרי השנייה. מה שמיוחד בקרן הזו הוא שיש לה עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא, כלומר עיניים כמו של בן אדם, ויש לה גם פֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן, שזה פה שמדבר דברי גאווה ומרגיש את עצמו גדול. בניגוד לקרניים רגילות שנלחמות בכוח פיזי, הכוח של הקרן הזו הוא אחר לגמרי. העיניים מסמלות את השכל, החכמה והמחשבה, והפה מסמל את כוח הדיבור והשכנוע. המלכות הזו מצליחה לנצח ולהשפיע על אחרים לא בעזרת כוח הזרוע, אלא בעזרת מילים, חכמה, אמונות ורעיונות שיוצאים מהפה שלה.