תארו לעצמכם שאתם עוברים דירה למקום שבו הטבע מתנהג אחרת לגמרי מכל מה שהכרתם. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. הם עזבו את מצרים, שבה יש נהר גדול שמספק מים באופן קבוע, והגיעו אל וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, ארץ מיוחדת ושונה לחלוטין.
הכתוב מספר שזו אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת. למה זה כל כך טוב שיש בה הרים ועמקים עמוקים? להרים יש יתרון חקלאי עצום, כי על צלע של הר משופע יש הרבה יותר מקום לשתול זרעים מאשר על שטח ישר, והפירות שגדלים שם מקבלים הרבה שמש והופכים למתוקים במיוחד. הבקעות, שהן מקומות נמוכים באדמה, קולטות את כל מי הגשמים והאדמה הטובה שזורמים מההרים ומונעות מהם ללכת לאיבוד, וכך יש בארץ מגוון גדול ונהדר של גידולים.
בגלל צורת ההרים, אי אפשר להשקות את הארץ בעזרת נהרות שעולים על גדותיהם כמו במצרים, ולכן לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. הארץ שותה ותלויה בגשם שיורד מהשמיים. למי הגשמים יש יתרון טבעי אדיר על פני מי נהר, כי הם מתוקים וטובים יותר לצמחים, בעוד שבמי נהרות יש לפעמים מליחות שעלולה להזיק. אבל יש כאן גם מסר רוחני: בגלל שאין בארץ ישראל מקור מים קבוע, עם ישראל תמיד נושא את עיניו לשמיים. הם יודעים שהם תלויים בחסדים של ה' שיוריד להם גשם בזמן, וזה מזכיר להם תמיד להיות קרובים אליו ולהקפיד על קיום המצוות.