יצא לכם פעם לענוד צמיד מיוחד או שרשרת כדי לזכור משהו שחשוב לכם באמת? ה' מבקש מאיתנו שהקשר שלנו איתו לא יהיה רק במעשים חיצוניים, אלא יתחיל קודם כל מבפנים, במחשבה וברגש שלנו. לכן נאמר וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם. הכוונה היא שאנחנו צריכים לחשוב על המצוות, להסכים לקיים אותן בשמחה, ולתת להן לכוון את הרצונות שלנו.
אחרי שהכנסנו את הדברים לתוך הלב, הגיע הזמן לפעולה: וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם. התפילין של היד מונחות על הזרוע, כך שכאשר אנחנו מצמידים את היד לגוף, התפילין נמצאות בדיוק מול הלב שלנו. לאחר מכן נאמר וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. המילה לְטוֹטָפֹת מתארת תכשיט בולט ויפה. את התפילין של הראש אנחנו מניחים על המצח ממש מול המוח שלנו, המקום שבו נמצא השכל. הלב והעיניים הם אלו שלפעמים גורמים לנו לרצות דברים לא נכונים, והתפילין שומרות עלינו ומזכירות לנו את הדרך הטובה.
יש כאן גם מסר מרגש מאוד. התורה מלמדת אותנו שגם אם עם ישראל יצטרך לעזוב את ארץ ישראל ולחיות בארצות אחרות, אנחנו נמשיך לקיים שם את המצוות. למה זה כל כך חשוב? תארו לעצמכם מלך שהיה צריך להרחיק את המלכה שלו מהארמון לזמן מה, אבל ביקש ממנה להמשיך לענוד את התכשיטים המלכותיים שלה. כשהיא עונדת אותם, היא מראה לכולם שהיא לא שכחה את המלך ושהיא מחכה לחזור לארמון. כך גם אנחנו, כשאנחנו שומרים על המצוות בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, אנחנו מראים לה' שאנחנו אוהבים אותו ומצפים תמיד לחזור אליו ולשוב לארץ ישראל.