יצא לכם פעם לראות משהו מדהים במו עיניים, ואז לנסות לספר עליו לחברים? זה אף פעם לא מרגיש אותו דבר כמו להיות שם באמת ולחוות את זה בעצמכם, נכון? משה רבנו עומד מול עם ישראל רגע לפני שהם נכנסים לארץ ישראל, ומבקש מהם לעצור ולחשוב על כל הדברים העצומים שהם עברו יחד. משה אומר להם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם, כלומר, אני לא מדבר עכשיו אל הילדים שלכם או אל הדורות הבאים. הילדים שלכם יקיימו את התורה כי אתם תספרו להם עליה ותעבירו להם את המסורת. אבל אתם, המבוגרים שעומדים כאן, ראיתם את כל הניסים ממש במו עיניכם! בגלל שראיתם הכל בעצמכם, יש לכם אחריות גדולה הרבה יותר להתנהג נכון.
משה מזכיר להם את כל מה שהם חוו. הוא מדבר על אֶת מוּסַר ה' אֱלֹהֵיכֶם, שזה בעצם החינוך שה' העניק להם. ממש כמו שאבא אוהב מחנך את הילד שלו ומראה לו את הדרך הנכונה, כך ה' הדריך את עם ישראל, וגם הראה מה קורה כשבוחרים בדרך לא טובה, כמו שקרה למצרים. בנוסף, הם ראו אֶת גָּדְלוֹ, את הגדולה העצומה של ה', שידע לשנות את חוקי הטבע, להוציא אותם ממצרים ולדאוג להם לכל מה שהם היו צריכים במדבר, גם כשזה היה נראה בלתי אפשרי.
לבסוף, משה מזכיר להם את הכוח העצום של ה' בעזרת המילים אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה. יָדוֹ הַחֲזָקָה מסמלת את הכוח של ה' לשמור, להחזיק ולתמוך במי שעושה מעשים טובים ושומר את המצוות. לעומת זאת, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה מתארת את המהירות שבה ה' יכול לפעול כדי לעצור את מי שבוחר לעשות רע, ממש כמו זרוע שמורמת ומוכנה תמיד לפעולה. משה מבקש מהעם לזכור היטב את כל החוויות האלה, ולהיכנס לארץ ישראל מתוך הבנה ואמונה חזקה.