תארו לעצמכם שאתם עומדים בתוך קהל עצום, ופתאום האדמה נפתחת ושואבת לתוכה רק דברים מסוימים מאוד, בלי לפגוע באף אחד אחר שעומד ממש קרוב. משה רבנו מזכיר לעם ישראל את הנסים המיוחדים שקרו להם במדבר, ומספר על העונש שקיבלו דתן ואבירם שמרדו.
אולי תשאלו מדוע משה לא מזכיר את קורח, שהרי הוא היה מנהיג המרד? משה היה רגיש ומתחשב. הוא ידע שהבנים של קורח עשו תשובה וניצלו, והוא פשוט לא רצה לבייש אותם מול כל העם כשדיבר על חטאי העבר.
משה מתאר שהאדמה פערה את פיה ובלעה וְאֶת בָּתֵּיהֶם, והכוונה היא לא רק למבנים שבהם הם גרו, אלא גם למשפחות שלהם. בנוסף, נבלע וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, כלומר כל הרכוש, בעלי החיים והאנשים שהלכו אחריהם והקשיבו להם.
התורה מדגישה שהפלא הזה קרה בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל, ממש באמצע המחנה. איך יכול להיות ששאר האנשים לא נפגעו? הנס הגדול היה שהאדמה הפכה למעין משפך. כל מה שהיה שייך לאותם מורדים, אפילו מחט קטנה שהייתה מפוזרת במקום אחר במחנה, התגלגל באורח פלא ישר לתוך אותו פתח יחיד באדמה. שאר בני ישראל, שעמדו מסביב וראו את הכול בעיניהם, נשארו בטוחים ומוגנים לחלוטין.