יצא לכם פעם לצעוד במקום לא מוכר ולחפש סימנים שיעזרו לכם למצוא את הדרך? בני ישראל עומדים להיכנס סוף סוף לארץ ישראל. עד עכשיו, ענני הכבוד היו אלה שהובילו אותם במדבר, אבל בקרוב העננים יעזבו. לכן, משה רבנו נותן להם הוראות דרך מדויקות אל הר גריזים והר עיבל, שם יתקיים מעמד חשוב מאוד של ברכה וקללה.
משה נותן להם סימנים ברורים ואומר הֲלֹא הֵמָּה, כלומר, אלו סימנים בולטים שבעזרתם תזהו את המקום בקלות. הוא מסביר שהמקום נמצא עמוק בתוך הארץ, במרחק רב מנהר הירדן, ולכן משתמש במילה אַחֲרֵי. הוא מכוון אותם ללכת לכיוון מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, שזהו כיוון מערב, המקום שבו השמש שוקעת בסוף היום. משה גם דואג להם ומדריך אותם ללכת בדרכים נוחות, באזורי מישור מיושבים ולא במקומות מסוכנים. התחנה הסופית שלהם היא אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה, שזוהי העיר המוכרת שכם.
למה נבחר דווקא המקום הזה? יש לכך סיבה היסטורית מרגשת. שכם היא המקום הראשון שבו ה׳ נגלה לאברהם אבינו והבטיח לו את הארץ. כעת, בני ישראל סוגרים מעגל וחוזרים לאותו מקום בדיוק. שני ההרים שניצבים שם, אחד מיועד לברכה והשני לקללה, מראים להם בצורה ברורה שיש להם בחירה. הם מבינים שההישארות בארץ אינה מובטחת סתם כך, אלא תלויה בבחירה שלהם לעשות טוב ולשמור את המצוות.