יצא לכם פעם לחשוב למה בארץ ישראל אנחנו צריכים להתפלל ולחכות כל כך הרבה שיירד גשם, בזמן שיש ארצות אחרות שבהן יש נהרות ענקיים שמספקים מים באופן קבוע?
התשובה היא שארץ ישראל היא מיוחדת מאוד. בניגוד למקומות אחרים, בארץ ישראל ההצלחה שלנו תלויה לגמרי בקשר הישיר שלנו עם ה'. התורה אומרת שזו ארץ שה' דֹּרֵשׁ אֹתָהּ. המילה "דורש" כאן פירושה שה' משגיח, בודק ובוחן את המעשים שלנו מקרוב כדי לראות אם מגיעה לנו ברכה.
ואם תשאלו, האם ה' דואג רק לארץ ישראל ושוכח את שאר העולם? ממש לא. אפשר לדמיין את ארץ ישראל כמו הלב של גוף האדם. כמו שהלב מזרים חיים לכל שאר האיברים, כך ה' משגיח קודם כל על ארץ ישראל, ובזכות ההשגחה הישירה הזו הברכה עוברת משם לכל שאר הארצות בעולם.
אבל איך בדיוק עובדת ההשגחה הזו על הגשם? מצד אחד, התורה אומרת שהיא מתחילה מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, כי כבר בראש השנה ה' דן את העולם וקובע את כמות הגשם שתרד במשך כל השנה כולה. מצד שני, כתוב שהעיניים של ה' נמצאות עלינו תָּמִיד, בכל יום ויום. איך זה מסתדר? הסוד הוא שכמות המים אולי נקבעה מראש, אבל האופן שבו הם ירדו תלוי בהתנהגות שלנו לאורך כל השנה. אם נתנהג טוב, אפילו אם נקבעה לנו מראש כמות קטנה של מים, ה' יוריד אותה בדיוק בזמן הנכון ובדיוק על השדות שצריכים אותה, וכך תצמח ברכה עצומה. אבל אם חלילה אנשים לא יתנהגו כמו שצריך, הגשם הרב שנקבע להם עלול לרדת במדבר או בעונה שלא עוזרת לאף אחד.
הצורך הזה להסתכל תמיד לשמיים ולחכות לגשם לא נועד סתם להקשות עלינו. יש לו מטרה חשובה: ה' רוצה שנהיה קרובים אליו, שנתפלל אליו, ושנזכור שהקשר החם והתמידי איתו הוא הדבר האמיתי שנותן לנו חיים וברכה.