דברים, פרק י״א, פסוק י״א

וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה שונה לחלוטין ממצרים, ומעלתה מתבטאת בטבעה הגיאוגרפי והרוחני הייחודי. היא מתוארת כאֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת, מבנה קרקע שבו ההרים מספקים שטח זריעה נרחב ופירות מתוקים, ואילו הבקעות העמוקות אוגרות את מי הגשמים והאדמה הפורייה שנגרפים מטה ליצירת גיוון חקלאי. בשל הרים אלו לא ניתן להשקות את הארץ בנהרות, ולכן לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה־מָּיִם, שהם מים מתוקים וטובים יותר לגידולים ממי הנהרות המלוחים. השימוש בפועל תִּשְׁתֶּה בלשון עתיד מרמז כי הארץ מצויה בציפייה מתמדת לגשמים ולטללים, עובדה ההופכת את יושביה לתלויים לחלוטין בחסדי ה' ובקיום מצוותיו.