דברים, פרק י״א, פסוק י״ט

האחריות להעברת מורשת התורה מוטלת בראש ובראשונה על האב, המצווה וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם מתוך חיוב ללימוד מדויק ומופנם המיועד לבנים ולנכדים, לצד הקניית יסודות האמונה וההלכה לבנות. חינוך זה מתחיל כבר מהרגע שהפעוט מתחיל לדבר, במטרה להפוך את התורה לנושא המרכזי של השיח והמחשבה כדי שהילדים ימשיכו לְדַבֵּר בָּם ולהעבירם הלאה. העיסוק בתורה צריך להיות תמידי ולהקיף את כל מצבי החיים, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, ובמיוחד באמצעות קריאת שמע של שחרית וערבית. המעבר מלשון רבים בתחילת הפסוק ללשון יחיד מלמד כי ההתמסרות לתורה מאחדת את העם ליחידה שלמה אחת, וכן מבטאת את הקשר הנצחי בין המורה לתלמידו שזכויות לימודו מלוות את רבו גם לאחר פטירתו.