דברים, פרק י״א, פסוק ט״ז

השפע החומרי והשובע עלולים לעורר באדם תחושת גאווה ושאננות, ולכן באה האזהרה הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. מתוך הרווחה קיים חשש פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, כך שהלב ייעשה סכל או פתוח לקלוט פיתויים זרים ללא בחינה ביקורתית, מה שיוביל למצב של וְסַרְתֶּם מן הדרך הישרה ומלימוד התורה. עזיבת התורה יוצרת חלל ריק המדרדר את האדם למצב של וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אשר נקראים כך משום שהם מתנכרים לעובדיהם בעת צרה או מפני שבעליהם מחליפים אותם תדיר. ההידרדרות מסתיימת בשקיעה מוחלטת של וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם, שלב שבו האדם משעבד את גורלו לכוחות השווא, מייחס כוח לגורמים כמו הטבע והעושר, ומנתק את עצמו לחלוטין מבוראו.