דברים, פרק י״א, פסוק כ״ד

הבטחת נחלת הארץ משלבת גבולות מוגדרים לצד פוטנציאל התרחבות עתידי, כאשר הבעלות עליה נקנית באמצעות יציאה להילחם בעממי כנען והליכה פיזית בשטח, ולכן נאמר כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם. השטח המוגדר מקיף ארבעה קצוות: מִן הַמִּדְבָּר המציין את הגבול הדרומי או המזרחי, נְהַר פְּרָת בצפון, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן שהוא הים התיכון במערב, הנקרא כך משום שהאדם בארץ עומד כשפניו מזרחה והים נמצא מאחוריו. לצד החובה לכבוש את המרחב התחום בפסוק, ניתנה לעם רשות לכבוש שטחים נוספים מחוץ לגבולות אלו, ואף הם יקבלו את קדושת הארץ ויחולו בהם מצוות התורה. עם זאת, היתר התרחבות זה מותנה בכך שקודם לכן יושלם במלואו כיבוש ארץ ישראל לגבולותיה המקוריים.