דברים, פרק י״א, פסוק י׳

המעבר לארץ ישראל טומן בחובו הבטחה לארץ משובחת, לצד אזהרה על התלות המוחלטת בהשגחת ה'. כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ טובה מהותית מארץ העבדות, ולֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, שאפילו באזוריה המובחרים ביותר דרשה עמל פיזי קשה. במצרים נדרשו החקלאים להשקות את שדותיהם בעבודה מפרכת של נשיאת מים או ניתוב תעלות בעזרת הרגליים, כפי שמלמדות המילים וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ. כל שדה שם דרש השקיה אינטנסיבית כְּגַן הַיָּרָק, והניב יבול טבעי ומוגבל בהתאם למה אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־זַרְעֲךָ. לעומת זאת, ארץ ישראל תלויה במטר השמיים המוענק ישירות מאת ה', ולכן השפע בה מותנה תמיד במעשי העם ובשמירת המצוות.