דברים, פרק כ״א, פסוק י״ט

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשילד מחליט פתאום לעשות רק מה שמתחשק לו, מפסיק להקשיב לחלוטין ולוקח דברים בלי רשות כדי לזלול ולשתות? התורה מספרת לנו על מקרה קיצוני של ילד כזה, שאיבד את הדרך הטובה ונקרא "בן סורר ומורה". במצב כזה נאמר וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ. למה מזכירים גם את האבא וגם את האמא יחד? כדי ללמד אותנו ששניהם חייבים להסכים לגמרי על מה שעושים. אם אחד מההורים מרחם ומחליט לסלוח לילד, המשפט בכלל לא מתקיים והעונש מתבטל. לאחר מכן, ההורים לוקחים אותו אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. הם מביאים אותו אל החכמים והמנהיגים של העיר שיושבים בבית הדין, כדי לספר להם על ההתנהגות הרעה שלו ולבקש עזרה. אבל אל תיבהלו, החכמים שלנו מגלים לנו סוד מרגיע: משפט כזה מעולם לא קרה באמת. התורה כתבה את זה רק כדוגמה, כדי שנלמד מזה לקח חשוב לחיים. הסיפור הזה בא להזכיר לנו שמשפחה טובה לא צריכה לחשוב רק על אוכל, שתייה ודברים חומריים, אלא לשים תמיד במקום הראשון את המידות הטובות, החינוך ודרך הארץ.