קרה לכם פעם שעזרתם למישהו המון, אבל כשהייתם צריכים ממנו טובה קטנה, הוא פשוט הפנה לכם עורף? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל עם העמים עמון ומואב. אברהם אבינו הציל בעבר את לוט, שהיה הסבא של שני העמים האלו. לכן, הם היו אמורים להכיר טובה ולהתנהג אלינו יפה. אבל כשבני ישראל הלכו במדבר, עמון ומואב לֹא־קִדְּמוּ אותנו בלחם ובמים. למרות שלבני ישראל לא באמת היה חסר אוכל, כי היה להם את המן ואת הבאר של מרים, המנהג הראוי והמנומס היה לצאת לקראת עוברי אורח ולכבד אותם באוכל ושתייה.
המילים עַל־דְּבַר מרמזות שזה לא קרה בטעות, אלא בא מהמילה דיבור. הם ישבו, דיברו ותכננו מראש את המעשה הזה כדי לעייף ולהחליש את עם ישראל שניצב בדרך. מואב אפילו הגדילו לעשות, וַאֲשֶׁר שָׂכַר את בלעם. מלך מואב שילם לבלעם כסף כדי לְקַלְלֶךָּ, כלומר להטיל קללה על עם ישראל. ה' כמובן שמר עלינו והפך את הקללה לברכה, אבל בגלל הכוונה הרעה וכפיות הטובה, ה' קבע שהם יורחקו מעם ישראל.
חשוב לדעת שהעונש הזה ניתן רק לגברים של עמון ומואב ולא לנשים. הסיבה לכך היא שבאותם ימים, התפקיד לצאת אל הדרכים ולקבל אורחים היה מוטל על הגברים, בעוד שהנשים נשארו בביתן. מכיוון שהגברים הם אלו שהיו אמורים לעזור והם אלו שיזמו את התוכנית הרעה, עליהם בלבד הוטל העונש.