נוכחותו של ה' בתוך מחנה ישראל הופכת את המערך הצבאי מסביבה טבעית של מלחמה למרחב קדוש. נוכחות אלוהית זו היא המקור להצלה ולניצחון, אך היא מציבה דרישה קפדנית לשמירה על טהרה פיזית, מוסרית ורוחנית, שכן ללא קדושה זו לא תיתכן השגחה.
הפרשנים נחלקו בהבנת הביטוי מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ. גישה אחת מסבירה זאת באופן מעשי, ומציינת כי ארון הברית, כלי הקודש וחצוצרות התרועה היו יוצאים פיזית עם הלוחמים לשדה הקרב [רשב"ם, חזקוני, בכור שור]. לעומת זאת, יש הסבורים כי על פי רוב הארון כלל לא יצא למלחמה, ומטרת הפסוק היא פסיכולוגית ורוחנית: לטעת בלב הלוחמים יראה תמידית, כאילו הם עומדים בהיכל ה', כדי שיסמכו עליו בלבד [שד"ל]. גם ללא נוכחות הארון, השכינה שורה בתוך המחנה ונמצאת עם כל לוחם ולוחם [בכור שור, תורה תמימה, שפתי כהן].
מטרת הנוכחות האלוהית היא כפולה: לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ. תחילה המטרה היא הגנתית – להציל את המחנה ממפלה, ואם הלוחמים זוכים לכך, המטרה השנייה היא להעניק להם ניצחון מוחץ על האויב [רלב"ג]. הבטחה זו התקיימה לאורך ההיסטוריה, כגון בהצלת חנניה, מישאל ועזריה, ובניצחונות שונים [רא"ש]. עם זאת, הבטחה זו מותנית לחלוטין. הדרישה לקדושה אינה רק תוספת חסידות, אלא תנאי הכרחי; אם הלוחמים לא יקפידו על הכללים, הניצחון לא יינתן להם [תורה תמימה].
הדרישה וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ מתפרשת בראש ובראשונה כדרישה לניקיון פיזי, הרחקת טומאה ושמירת המחנה נקי מצואה וטינופת [ספורנו, העמק דבר]. מבחינה לשונית, המילה נכתבה כאן בלשון רבים עם תוספת האות יו"ד, בניגוד לתחילת הפסוק ("מַחֲנֶךָ"). שינוי זה בא ללמד שחובת הקדושה והטהרה אינה מוגבלת רק למחנה צבאי זמני, אלא חלה על כל מקום חניה וסביבה שבה האדם שוהה [רש"ר הירש, ברכת אשר]. מכאן נגזרה ההלכה האוסרת על קריאת שמע, תפילה, או אפילו הרהור בדברי תורה במקומות מטונפים כמו בתי כסא או בתי מרחץ, וכן החובה להתרחק מכל דבר מאוס [העמק דבר, תורה תמימה].
לגבי המילים וְלֹא־יִרְאֶה בְךָ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנושא של הפועל הוא ה', כלומר – על ה' לא לראות בך דבר מגונה [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור יש"ר]. מנגד, ישנה קריאה לשונית המפרשת את הפועל בלשון סביל, כלומר "שלא יֵרָאֶה בך" דבר פסול [אוהב גר, ברכת אשר].
המושג עֶרְוַת דָּבָר זוכה למגוון פירושים:
במישור הפיזי וההלכתי, הכוונה היא לערווה ממש, לפריצות מינית או לפסול בייחוס המשפחתי [ספורנו, שפתי כהן]. מכאן נלמד האיסור לברך או לקרוא קריאת שמע כאשר האדם ערום או כאשר הוא עומד מול ערווה, אפילו אם היא נראית מבעד לזכוכית [תורה תמימה, קיצור בעל הטורים].
במישור המילולי, המילה "דבר" נדרשת מלשון דיבור. כלומר, האיסור כולל דיבור שאינו הגון, מעשים שליליים, ואפילו שמיעת דברים אסורים [אבן עזרא, תורה תמימה, שפתי כהן].
במישור הרחב יותר, הביטוי מסמל כל חטא, חיסרון או דבר מגונה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, תורה תמימה]. המטרה העמוקה של הרחקת ה"ערווה" היא לסלק את הממד החייתי והגס מתודעתו של האדם, כדי שיוכל להתמקד בייעודו הרוחני והמוסרי ללא הפרעות חומריות [רש"ר הירש].
התוצאה של אי-עמידה בתנאים אלו מבוטאת במילים וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. אם תתגלה במחנה טומאה או חטא, השכינה תסתלק ותפנה עורף [ספורנו, ביאור שטיינזלץ]. ה' ישוב מלהיטיב עם העם ויפסיק ללכת לפניהם [אבן עזרא, ביאור יש"ר, נתינה לגר]. כתוצאה מכך, ההשגחה האלוהית תעבור לאחור, והמחנה יישאר חשוף ופגיע מפני האויבים שינצחו במערכה [מלבי"ם].