פסוק זה עוסק בשילובם של גרים מאדום וממצרים בתוך עם ישראל, וקובע כי רק נכדיהם של הגרים רשאים להינשא ליהודים מלידה ולהיכלל בקהל ה' [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסבירים כיצד בדיוק מונים את הצירוף דּוֹר שְׁלִישִׁי. הספירה אינה מתחילה מדור יוצאי מצרים שעמדו על הר סיני, ואין הכוונה לבן השלישי שנולד לגר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהספירה מתחילה מהגר עצמו: הגר הראשון שהתגייר נחשב לדור הראשון (שאסור לבוא בקהל), בנו הוא הדור השני (שאף הוא אסור), ורק בן בנו, כלומר הנכד, הוא הדור השלישי המותר בנישואין [תורה תמימה, מלבי"ם, ביאור יש"ר]. באשר לסיבה שנקבעו דווקא שלושה דורות, מוסבר כי תחושת הקרבה המשפחתית הטבעית מסתיימת בנכד, ולאחריו מתחיל "דור אחר" שבו הזיקה לעבר מיטשטשת [חזקוני].
בנוגע למילה בָּנִים, קיימת מחלוקת האם האיסור חל גם על נשים. דעה אחת גורסת כי המילים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ תולות את הדין בעצם הלידה, ולכן האיסור כולל את כל הנולדים, זכרים ונקבות כאחד [תורה תמימה]. מנגד, יש הסבורים שהאיסור חל על זכרים בלבד. ההיגיון מאחורי דעה זו הוא שנשים אינן יוצאות למלחמה בחרב (כפי שעשה אדום), ואף במצרים הנשים לא היו שותפות לגזירת השלכת הילדים ליאור, כפי שמוכח בבירור ממעשיה של בת פרעה שהצילה את משה וביקשה עבורו מינקת עבריה [מלבי"ם, תורה תמימה].
הביטוי יָבֹא לָהֶם משמעותו שהם יתווספו ויצורפו לקהל ה' [העמק דבר]. עם זאת, מביטוי זה לומדים גם חומרות הלכתיות: עד הדור השלישי, כל ביאה ואפילו חלקית ביותר אסורה בהחלט. כמו כן, אם ישראלי נישא למצרית מהדורות האסורים, או להפך, הולד הולך תמיד אחר ההורה הפסול ומקבל את מעמדו עד שיחלפו שלושה דורות [תורה תמימה].
רובד מרכזי בפירוש הפסוק עוסק בהשוואה המוסרית בין אדום ומצרים לבין עמון ומואב. התורה מתירה לאדומים ומצרים לבוא בקהל לאחר שלושה דורות, אך אוסרת על עמונים ומואבים לבוא בקהל לעולם. הפרשנים מסכימים כי ההבדל נובע מכך שהמחטיא את האדם עושה לו עוול קשה יותר ממי שהורג אותו. אדום יצאו לקראת ישראל בחרב ומצרים טבעו אותם בים, אלו מעשי רצח שמוציאים את האדם מן העולם הזה בלבד. לעומת זאת, עמון ומואב פיתו את ישראל לחטוא, ובכך הוציאו אותם גם מן העולם הזה וגם מן העולם הבא [רש"י, שפתי חכמים, חומש קה"ת].
יתרה מכך, התורה מדגישה את חשיבות הכרת הטוב וקרבת המשפחה. נאסר עלינו לתעב את אדום משום שהוא "אחיך", ואת מצרים משום ש"גר היית בארצו". לעומת זאת, עמון ומואב הפגינו כפיות טובה מוחלטת כלפי צאצאי אברהם, שהיטיב רבות עם לוט אביהם, ולכן הורחקו לחלוטין [אלשיך, יריעות שלמה]. יש לציין כי בניגוד לאומות אלו, גרים משאר אומות העולם מותרים לבוא בקהל מיד עם גיורם, ללא תקופת המתנה [רש"י, חומש קה"ת].