דברים, פרק כ״ג, פסוק ט׳

גרים מאדום וממצרים רשאים להינשא ליהודים מלידה רק החל מהנכד של הגר הראשון, שהוא דּוֹר שְׁלִישִׁי, שכן בשלב זה תחושת הקרבה המשפחתית מסתיימת והזיקה לעברם מיטשטשת. יש הסבורים כי המילה בָּנִים כוללת זכרים ונקבות כאחד משום שהמילים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ תולות את הדין בעצם הלידה, אך מנגד יש הטוענים שהאיסור חל על זכרים בלבד, שכן הנשים לא השתתפו במלחמות אדום או בגזירות מצרים. משמעות ההבטחה כי הדור השלישי יָבֹא לָהֶם היא שהם יצורפו ויתווספו בִּקְהַל ה', אך עד לאותו דור הוולד מנישואין אלו מקבל תמיד את מעמד ההורה הפסול. התורה מתירה לאומות אלו להצטרף לעם ישראל לאחר תקופת המתנה, בניגוד לעמון ולמואב שהורחקו לעולם, משום שהחטאת האדם חמורה יותר מהריגתו, וכן מתוך הכרת הטוב על קרבת המשפחה ההיסטורית והשהות בארצם.