התורה מתירה לפועל הנשכר לעבודת הבציר, כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ, לאכול מן היבול שאותו הוא אוסף. אף שישנה דעת מיעוט המעניקה היתר זה לכל עובר אורח, הגישה המרכזית מגבילה זאת לפועל בלבד כדי לשמור על קניינו של בעל הבית מפני גזל. הפועל רשאי לאכול מאותו מין פרי שבו הוא עובד, כגון עֲנָבִים, כפי רצונו ותאוותו, כְּנַפְשְׁךָ, אך רק כדי להשביע את רעבונו, שׇׂבְעֶךָ, ללא אכילה גסה ומופרזת. היתר זה נועד להעניק לפועל כוח לעבודתו ואינו מקנה לו זכות ממונית, ולכן נאמר וְאֶל־כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּֽן, האוסר עליו לחלוטין לאגור את הפירות בכליו הפרטיים ולקחתם לביתו.
דברים, פרק כ״ג, פסוק כ״ה
פרשת כי תצא
כִּ֤י תָבֹא֙ בְּכֶ֣רֶם רֵעֶ֔ךָ וְאָכַלְתָּ֧ עֲנָבִ֛ים כְּנַפְשְׁךָ֖ שׇׂבְעֶ֑ךָ וְאֶֽל־כֶּלְיְךָ֖ לֹ֥א תִתֵּֽן׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.