דברים, פרק כ״ג, פסוק כ״ו

זכותו של פועל חקלאי לאכול מן היבול שבו הוא עוסק מאוזנת עם השמירה על רכוש מעסיקו, ולכן המילים כִּי תָבֹא מתייחסות בעיקר לפועל שכיר הנכנס לשדה ברשות, אף שיש הרואים בכך היתר לכל עובר אורח. בשעת עבודת הקציר מותר לפועל לאכול בהיותו בְּקָמַת רֵעֶךָ, מונח הכולל תבואה עומדת וכל גידול שהגיעה עונת איסופו. ההנחיה היא וְקָטַפְתָּ, כלומר תלישה של מְלִילֹת שהן ראשי שיבולים בשלות, אך פעולה זו חייבת להיעשות אך ורק בְּיָדֶךָ. כדי למנוע הפסד כלכלי מבעל השדה חל איסור מוחלט להשתמש בכלי עבודה לאכילה אישית, ולכן וְחֶרְמֵשׁ הקציר לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ. הניגוד בין היד המותרת לכלי האסור מבטיח שהפועל ייקח רק כמות קטנה לאכילתו המיידית לשובע, ולא יפגע בפרנסת בעל הבית על ידי אגירת מזון.