דרישת התורה לטהרת המידות ולהרחקה מוחלטת ממוסדות של הפקרות מינית עומדת בניגוד גמור לתרבויות העמים השכנים, ומציבה רף מוסרי עליון לחברה.
השורש של המילה קְדֵשָׁה ושל המילה קָדֵשׁ נובע ממשמעות של הזמנה, הכנה והתמסרות מוחלטת למטרה מסוימת [רש"י, רמב"ן]. הפרשנים מצביעים על הניגוד האירוני הטמון בשימוש בשורש ק.ד.ש: בעוד שהמושג "קדוש" מבטא פרישה מן הזנות והתמסרות לטוב המוסרי, המונחים כאן מבטאים התמסרות מוחלטת לרע המוסרי, לטומאה ולחילול הסגולה הישראלית [רמב"ן, רש"ר הירש, ברכת אשר]. מקור נוסף למונח נובע ממנהג עובדי האלילים, שהיו מפקירים את גופם לזנות פולחנית לכבוד אליליהם, מעשה שהתורה עוקרת מן השורש כדי שלא יחדור לאמונת ישראל [שד"ל, שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שקְדֵשָׁה היא אישה מופקרת המזומנת לכל עובר ושב לשם זנות. לגבי הקָדֵשׁ, קיימות שתי גישות עיקריות: האחת מפרשת שמדובר בגבר המזומן למשכב זכור [רש"י, אבן עזרא, הטור הארוך, תורה תמימה]. יש אף שמנמקים זאת בכך שגבר אינו יכול להיות "מזומן" ומוכן פיזית בכל עת לזנות עם אישה, אך הוא יכול להיות מזומן תמיד להישכב על ידי זכר [גור אריה]. הגישה השנייה רואה בקָדֵשׁ גבר המפקיר עצמו לזנות ורודף בקביעות אחר נשים פנויות ללא חופה וקידושין [רשב"ם, רלב"ג, בכור שור].
נשאלת השאלה, האם הפסוק מזהיר רק את האדם הפרטי? פרשנים רבים מסבירים כי מעשי זנות פרטיים ונסתרים נידונים במקומות אחרים בתורה. עיקר מטרתו של לאו זה היא להוות אזהרה וציווי להנהגת הציבור ולבית הדין. התורה דורשת מהם שלא לאפשר הקמת מוסדות ציבוריים של זנות, שלא להניח לנשים לשבת בפרשת דרכים כדי לפתות עוברי אורח, ושלא לאפשר לגברים לעמוד מכוסי פנים ברחובות למטרות תועבה, כפי שהיה נהוג בארצות זרות כמצרים [רמב"ן, שד"ל, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. ההדגשה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וכן מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל באה להורות שבית הדין מצווה לבער תופעות אלו בתוך החברה הישראלית פנימה [תורה תמימה, מלבי"ם].
רובד פרשני נוסף, הנסמך על תרגום אונקלוס, מרחיב את האיסור לנישואין עם עבדים ושפחות. לפי גישה זו, הפסוק אוסר על אישה ישראלית להינשא לעבד, ועל גבר ישראלי להינשא לשפחה [רש"י, העמק דבר, מזרחי]. ההסבר לכך הוא שמכיוון שאין תוקף הלכתי לקידושין עמם, החיים המשותפים נחשבים למצב תמידי של הפקרות ובעילות זנות. יתרה מכך, הכתוב סומך איסור זה לפרשייה הקודמת העוסקת בדיני עבד, כדי לרמוז על קשר זה [אבן עזרא, קיצור בעל הטורים, חזקוני].
הפסוק טומן בחובו גם השלכות רוחניות עמוקות. חיבור בין איש לאשתו בקדושה ובטהרה מוריד שפע וברכה לעולם, בעוד שחיבור אל קְדֵשָׁה מעביר את השפע אל כוחות הטומאה [שפתי כהן]. טומאה זו כה ממשית, עד שהיא מסבירה את סמיכות הפסוקים לאיסור הבאת "אתנן זונה" לבית ה' המופיע מיד לאחר מכן; התורה מלמדת כי מעשה העבירה מטביע את חותם הטומאה אפילו בכסף שניתן בתמורה לו, שכן עבירה גוררת עבירה [אלשיך].