דברים, פרק כ״ג, פסוק י״ח

התורה שואפת לכונן חברה המושתתת על טהרת המשפחה, ולכן אוסרת לחלוטין על קיום הפקרות מינית ממוסדת. משום כך נקבע כי לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, כלומר אישה המפקירה עצמה לזנות, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שהוא גבר המזומן למשכב זכור או לזנות עם נשים פנויות. כינויים אלו מבטאים הזמנה לחטא, ניגוד אירוני לאדם הקדוש הפורש מן העבירה, וקשר לפולחן זנות אלילי שהתורה מבקשת לעקור, ויש שכללו באיסור זה גם חיים משותפים עם עבדים ושפחות הנחשבים לזנות מתמשכת. מעבר לאזהרת היחיד, צו זה מחייב את מערכת המשפט לפעול באופן אקטיבי כדי למנוע בתי בושת ותופעות של זנות במרחב הציבורי.