דברים, פרק כ״ג, פסוק ג׳

אדם שנולד מתוך עבירות מין חמורות, הנקרא מַמְזֵר משום שדבק בו פגם של זרות או מפני שהוא מנודה ומוזר לאחיו בגלל חטא הוריו, פסול מלהתחתן עם אישה ישראלית כשרה. האיסור לֹא־יָבֹא מתייחס רק להשתלבות משפחתית בִּקְהַל ה', כלומר בקהילות המיוחסות של ישראל, אך בכל שאר תחומי החיים אדם זה נותר יהודי לכל דבר. התורה קובעת כי גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי של צאצאיו פסול מלבוא בקהל, והמילה לוֹ מדגישה שהוולד הולך תמיד אחר ההורה הפסול, כך שההגבלה חלה עליהם לעולם. הרחקה נצחית זו נועדה להעצים את ההסתייגות ממעשי ניאוף, אך התורה נמנעה מלכתוב במפורש שהאיסור הוא "עד עולם" משום שלפסול זה יש פתרונות מסוימים כמו חיתון עם גיורת, ומשום שלעתיד לבוא יזכו פסולי היוחסין להיטהר.