דברים, פרק כ״ג, פסוק כ׳

התורה אוסרת על הלוואה בריבית בין בני העם, מתוך דרישה לאחווה ואמונה בהשגחת ה' על הרכוש. אף שעל פי הפשט האזהרה לֹא־תַשִּׁיךְ מופנית למלווה, צורת הפועל מלמדת כי זהו איסור גם על הלווה שלא לשלם ריבית ולהכשיל את אחיו, אפילו כאשר הדבר נעשה בהסכמה מלאה. התורה משתמשת במילה נֶשֶׁךְ כדי לדמות את הריבית לנשיכת נחש, שמתחילה כפגיעה קטנה ובלתי מורגשת אך תופחת בהדרגה ומכלה את ממונו של האדם. הפירוט נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל מבהיר כי החזרת כמות מזון גדולה מזו שהולוותה אסורה לחלוטין, גם אם ערכו של המזון בשוק ירד. לבסוף, התוספת כׇּל־דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ מרחיבה את האיסור לכל סחורה ואף לטובות הנאה מופשטות, האוסרות על הלווה להעניק למלווה יחס מועדף רק בגלל ההלוואה.