קרה לכם פעם שביקשתם מחבר להלוות לכם משחק או ממתק, וכשהחזרתם לו רציתם לתת לו קצת יותר ממה שלקחתם רק כדי להגיד תודה? התורה מלמדת אותנו כלל מיוחד מאוד על הלוואות. כשאנחנו לווים משהו, אסור לנו להחזיר יותר ממה שלקחנו. המילה לֹא־תַשִּׁ֣יךְ מזהירה דווקא את האדם שלוקח את ההלוואה. התורה אומרת שגם אם שני החברים מסכימים בשמחה, וגם אם הלווה ממש רוצה לשלם קצת יותר כדי שהחבר שלו ירוויח, זה אסור בהחלט.
אבל למה קוראים לתוספת הזו נֶ֥שֶׁךְ? המילה הזו מזכירה לנו נשיכה של נחש. כשנחש נושך, ברגע הראשון הפציעה נראית קטנה ובקושי מורגשת, אבל לאט לאט הארס מתפשט. כך בדיוק עובדת הלוואה שצריך לשלם עליה תוספת. בהתחלה זה נראה כמו סכום קטן שקל להחזיר, אבל התוספת הולכת וגדלה בשקט, עד שהיא פוגעת מאוד ברכוש של האדם ולוקחת ממנו המון כסף.
הכלל הזה לא קשור רק לכסף. התורה מפרטת נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל ומוסיפה גם כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ, כדי ללמד אותנו שאסור להחזיר כמות גדולה יותר גם אם מדובר במזון, באבני בניין, בצמר או בכל סחורה אחרת. יותר מזה, התורה אוסרת עלינו אפילו לתת יחס מיוחד. אם מישהו הלווה לכם משהו, אסור לכם פתאום להתחיל להגיד לו שלום ברחוב או לכבד אותו יותר ממה שהייתם רגילים לפני כן.
ה' נתן לנו את המצווה הזו כדי לבנות חברה של חסד, צדק ואהבה. כשאנחנו מלווים אחד לשני בלי לבקש שום תמורה, אנחנו מראים שאנחנו אחים שדואגים זה לזה. מעשה כזה מראה שאנחנו בוטחים בה', ויודעים שהוא זה שנותן לנו את הברכה ואת כל מה שיש לנו.