דברים, פרק כ״ג, פסוק כ״ב

אדם המקבל על עצמו נֶדֶר לה', בין אם מדובר בקורבנות ובין אם בכספי צדקה, הופך את רצונו להתחייבות מוחלטת. האזהרה לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ מחייבת להעביר את כספי הצדקה באופן מיידי, או להביא את נדרי המקדש לכל המאוחר בתוך שלושה רגלים, אלא אם העיכוב נגרם מנסיבות שאינן בשליטת האדם. ה' פועל כנושה התובע את חובו, והכפילות כִּֽי־דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ מדגישה את התביעה החוזרת להשיב את הרכוש המוחזק כעת מֵעִמָּךְ שלא כדין, חובה החלה על הנודר בלבד ולא על יורשיו. עיכוב התשלום נובע לרוב מפיתויי היצר הרע לחזור מההבטחה, וכתוצאה מכך וְהָיָה בְךָ חֵטְא המביא על האדם עונש, פגם רוחני והפסד ממוני, אף על פי שהקורבן עצמו נותר כשר.