תארו לעצמכם שהגעתם למקום חדש לגמרי, בלי חברים או משפחה שיעזרו לכם, ואולי אתם אפילו לא כל כך מבינים את השפה. איך הייתם מרגישים? התורה דואגת מאוד לאנשים שמרגישים ככה, ובמיוחד לאנשים שאין מי שיגן עליהם. לכן ישנה אזהרה מיוחדת לשופטים: לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט של גֵּר יָתוֹם. כלומר, אסור לשופט לעוות את הדין ולפסוק נגד אדם שמגיע מארץ אחרת או נגד ילד שאין לו הורים, רק בגלל שקל לנצל את חוסר האונים שלהם. להפך, השופט צריך ממש לעזור להם ולדבר במקומם, כי קשה להם להסביר ולהגן על עצמם.
התורה ממשיכה ומזהירה גם לגבי אַלְמָנָה, אישה שבעלה נפטר והיא נשארה לבדה. הציווי הוא וְלֹא תַחֲבֹל שום בֶּגֶד שלה. מה הכוונה? בדרך כלל, כשמישהו מלווה כסף, הוא יכול לקחת מהלווה חפץ כעירבון (שנקרא משכון) כדי להבטיח שהכסף יוחזר. אבל מהאלמנה אסור לקחת שום חפץ, לא רק בגד אלא כל דבר ששייך לה. הסיבה לכך היא שהלב שלה גם ככה כאוב ועצוב, והתורה רוצה שנשמור עליה במיוחד, נגן על הכבוד שלה ולא נצער אותה.
למה ה' מבקש מאיתנו להיות כל כך רגישים לחלשים? כי פעם, כשהיינו במצרים, גם אנחנו היינו חלשים ומשועבדים. ה' ריחם עלינו והציל אותנו, ולכן הוא מבקש שגם אנחנו נזכור את זה תמיד, ונתנהג בהמון רחמים, חמלה ואהבה כלפי מי שזקוק לעזרה שלנו.