יצא לכם פעם ללכת במסלול ארוך מאוד בטיול, עד שכבר לא נשאר לכם כוח ברגליים? ככה בדיוק הרגישו בני ישראל כשהם הלכו במדבר. הם היו במצב שנקרא וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ. הם היו צמאים למים, והגוף שלהם היה חלש ותשוש אחרי שנים של עבודה קשה במצרים ומההליכה הארוכה בחול החם.
במצב כזה, בדרך כלל מצפים שאנשים יעזרו אחד לשני, אבל אז הגיע עמלק. עמלק לא נלחם כמו מלך רגיל ששולח שליחים ומודיע מראש על מלחמה. הוא עשה משהו שנקרא אֲשֶׁר קָרְךָ, כלומר הוא קפץ עליהם פתאום, בהפתעה גמורה ובלי שום סיבה.
ומה שהיה הכי עצוב, זה את מי שהוא בחר לתקוף. במקום להילחם בגיבורים החזקים, הוא עשה משהו שנקרא וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִים. המילה ויזנב מזכירה את המילה זנב. עמלק הלך לסוף המחנה, לזנב של הטור, ותקף דווקא את האנשים הַנֶּחֱשָׁלִים, שזה בעצם כמו להגיד הנחלשים. אלו היו האנשים שהכי התקשו ללכת ולא היה להם כוח להתקדם ולהגן על עצמם.
למה שעמלק יעשה דבר כזה? כי הוא היה וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. ה׳ תמיד עומד לצד החלשים ושומר עליהם, אבל לעמלק לא היה שום פחד מה׳ ולא היה אכפת לו לעשות מעשה כל כך לא הוגן ולפגוע באנשים עייפים שרק רצו ללכת בשלום.