התערבות אלימה ובלתי צנועה בקטטה גוררת ענישה מחמירה, גם כאשר המניע נראה מוצדק. אף על פי שהצלת אדם מיד רודפו היא מצווה, האישה במקרה זה מואשמת משום שהשתמשה בדרך מגונה ובוגדנית כדי להכריע את המאבק, במקום להזעיק עזרה או לאחוז ביריב בדרכים מקובלות, מה גם שהשניים לא נלחמו מלחמת מוות [רלב"ג, שד"ל, ביאור יש"ר]. עם זאת, אם לא הייתה לאישה שום דרך אחרת להציל את בעלה, מעשיה נחשבים כשליחות של בית הדין להצלת נרדף והיא פטורה מעונש [ספרי]. פטור דומה קיים גם לאשת שליח בית דין המסייעת לבעלה המותקף בעת שהוא מנסה לאכוף את הדין [חזקוני].
באשר למהות העונש, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים וְקַצֹּתָה אֶת־כַּפָּהּ אינן מתארות קטיעת איבר פיזית, אלא חיוב בתשלומי ממון כפיצוי על הבושה והנזק [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. חיזוק לכך נמצא בלשון המילה וְקַצֹּתָה שנכתבה באות צד"י אחת ולא שתיים (כמו המילה קצצתה), דבר המעיד על לשון של קצבה, עריכת שווי והערכת הנזק שאותו עליה לשלם [תורה תמימה]. מכיוון שלרוב הנשים לא היה ממון משלהן, יש המפרשים שהכוונה היא להחרמת מעשה ידיה, הנעשים בכפיה [העמק דבר], או לתשלום כספי היוצא מן הכיס, רעיון הנרמז מסמיכות הפסוק הבא העוסק במידות ומשקולות המונחים בכיס [קיצור בעל הטורים].
מנגד, ישנה גישה הסבורה כי מדובר בעונש גופני של ממש. לפי דעה אחת, זהו עונש בית דין ברוח "עין תחת עין": אם האישה אינה יכולה לפדות את עצמה בתשלום, כורתים את ידה, וזאת כתחליף לכך שאין לה איברים כפי שפגעה בהם [אבן עזרא, שד"ל]. דעה אחרת מסבירה זאת כהוראה מיידית לעוברי אורח בשעת המעשה: חובה עליהם לנטרל את אחיזתה המסוכנת של האישה בכל דרך, אפילו במחיר פגיעה פיזית בכפה, כדי להציל את קורבנה [ביאור שטיינזלץ].
הציווי לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נועד להדגיש את חומרת הדין ולאטום את הלב מפני רחמים לא מוצדקים. הפרשנים מסבירים כי אין לרחם על האישה גם אם היא ענייה [אבן עזרא], גם אם גביית הקנס תגרום לה להפסד כלכלי עצום מנכסיה האישיים [העמק דבר], ואין להתחשב בכוונתה הטובה להציל את בעלה [רלב"ג]. עצם השימוש בביטוי זה מעיד שהתורה מודעת לכך שהעונש עשוי להיראות אכזרי או מנוגד למוסר האנושי, ולכן היא מדגישה שעל אף תחושותינו, יש לבצע את הדין מתוך הבנה שה׳, מקור הרחמים והצדק, הוא שקבע אותו [אם למקרא]. בנוסף, מילים אלו משמשות בסיס להשוואה לדין עדים זוממים, שגם בו נאמר "לא תחוס עינך", ללמדנו שכשם ששם העונש מתורגם לתשלום ממון העובר מיד ליד, כך גם כאן מדובר בקנס כספי [רש"י, גור אריה, תורה תמימה].