טקס החליצה מגיע לשיאו בהכרזה פומבית המשנה את מעמדו החברתי והזהותי של האדם שסירב לייבם את אשת אחיו המת. הכרזה זו מהווה בעת ובעונה אחת סנקציה חברתית, אקט של שחרור משפטי, ופעולה של ריפוי ותיקון.
המילים וְנִקְרָא שְׁמוֹ מתארות הענקת כינוי גנאי פומבי [ביאור יש"ר]. מאחר שהיבם סירב להקים שם לאחיו המת, שמו האישי נמחה מן הרשומות, ומשפחתו תיקרא מעתה על שם המאורע [שד"ל]. הניסוח מצביע על פסיביות, שכן הנעל נחלצה ממנו, דבר המעיד שאינו נמנה עם יראי ה' [העמק דבר]. קריאת הגנאי הפומבית נועדה לבייש את היבם, ובכך לפייס וליישב את דעתה של האלמנה הפגועה [פענח רזא, בכור שור]. לעומת זאת, במצבים שבהם בית הדין מונע מן היבם לייבם ומורה לו לחלוץ, יש שרואים בקריאה זו דווקא שבח על כך שציית לדין, או מעשה של כפרה ותיקון רוחני לנשמת המת המונע עונש [תורה תמימה, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי חלה מצווה על כל הקהל הנוכח במעמד לקרוא בקול לעבר היבם את המילים "חלוץ הנעל". נשאלת השאלה מדוע הקהל אינו קורא את הביטוי המלא בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. גישה אחת מסבירה כי המילה בֵּית מתייחסת למשפחת האח המת המוזכרת בפסוק הקודם. המשפחה כולה תיקרא "בית חלוץ הנעל", בעוד שהיבם עצמו נקרא על ידי העומדים "חלוץ הנעל" [ביאור יש"ר]. גישה אחרת מציעה כי ברגע שהקהל קורא לו "חלוץ הנעל", ביתו הופך ממילא ונקרא מעצמו בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל [גור אריה].
מעבר לכך, למילה בֵּית ישנה משמעות הלכתית. היא מלמדת שהיבם בונה או חולץ "בית אחד" בלבד. אם לאח המת היו מספר נשים, ביאה או חליצה עם אחת מהן פוטרת את צרתה, ואין היבם רשאי לייבם או לחלוץ לאישה נוספת [מזרחי, תורה תמימה, בכור שור, שפתי חכמים].
המילה בְּיִשְׂרָאֵל זוכה למספר התייחסויות. במישור המעשי, היא מצביעה על כך שהטקס חייב להיעשות במעמד פומבי של קהל מישראל [שפתי חכמים]. במישור המשפטי, היא דורשת שבית הדין המנהל את החליצה יהיה מורכב מדיינים בעלי יחוס ישראלי שלם, דבר הפוסל גרים מלשמש כדיינים במקרה זה [תורה תמימה, בכור שור]. בנוסף, המילה מסמלת את התוצאה המשפטית של הטקס, שכן מרגע החליצה, האלמנה הותרה להינשא לכל אדם בישראל [תורה תמימה].
לבסוף, ההתמקדות במילה הַנָּעַל באה ללמד שהיבמה משתחררת מזיקתה אך ורק באמצעות חליצת נעל, ולא על ידי מסירת גט רגיל. הסיבה לכך היא שגט אינו מכיל את אלמנט הביזיון הנדרש כלפי מי שמסרב להקים את בית אחיו [תורה תמימה]. מזווית נוספת, הנעל מסמלת אקט של קניין. חליצת הנעל מפרסמת כי האלמנה קנתה את זכותה על נחלתה, והיא משוחררת להינשא ולהעביר את הנחלה למי שתחפוץ [בכור שור].