התורה מציבה רף מחמיר של יושר מוחלט בחיי המסחר, ודורשת לא רק התנהגות הוגנת בפועל, אלא גם עקירה מוחלטת של כל פוטנציאל לרמאות מהמרחב הפרטי. האיסור אינו מתמקד רק במעשה הגזל, אלא בעצם ההחזקה של כלי עבודה שנועדו להונות אחרים.
המונח אֵיפָה וְאֵיפָה מתייחס לכלים המשמשים למדידת נפח של סחורות [ביאור שטיינזלץ]. התוספת גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה אינה אוסרת על אדם להחזיק בביתו כלי מידה תקניים בגדלים שונים, אלא מזהירה מפני החזקת שתי גרסאות שונות של אותה המידה בדיוק, כאשר אחת גדולה מהתקן ואחת קטנה ממנו [רלב"ג, תורה תמימה]. המטרה של כלי רמייה אלו היא לקנות סחורה מאחרים באמצעות המידה הגדולה, ולמכור להם חזרה באמצעות המידה הקטנה, וכך להרוויח על חשבונם בעורמה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
התורה מדגישה את המילה בְּבֵיתְךָ כדי ללמד שה' שונא לא רק את עיוות הדין עצמו, אלא גם את עצם ההחזקה של כלים המוכנים לעשיית עוול. יש להרחיק כלים אלו לחלוטין מהבית כדי שה' לא ימאס בנו ותשרה ברכה במעשינו [ספורנו]. גם אם לאדם אין כל כוונה לרמות, אסור לו להחזיק ברשותו מידות שונות, שכן עצם הימצאותן עלולה לפתות אותו לנהוג בחוסר יושר [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מזאת, אסור לאדם להחזיק מידה חסרה אפילו אם היא נועדה לשימוש פנימי ופרטי בתוך ביתו, מחשש שבני הבית יטעו וישתמשו בה במסחר, או שאנשים אחרים ייכשלו בה [תורה תמימה, מלבי"ם]. בניגוד לאבני משקל שלרוב נמצאות בכיסו של הסוחר, מידות הנפח נמצאות בבית ולכן סכנת הטעות בהן גדולה יותר [מלבי"ם]. מאחר שאנשים רגילים מתקשים להבחין בזיופים של מידות נפח, בניגוד להפקעת מחירים שקל להבחין בה, חובה על החברה להעמיד פקחים מיוחדים שיוודאו את תקינות המידות בשוק [תורה תמימה].
הפרשנים שמים לב למבנה המילים לֹא יִהְיֶה לְךָ, ודורשים אותן לא רק כציווי אלא גם כהבטחה וכאזהרה לעתיד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאם אדם יחזיק בביתו מידות של רמייה, העונש שלו יהיה שלא יישאר לו כלום וביתו יתרוקן מנכסיו. לעומת זאת, מי שיקפיד להחזיק בביתו רק משקלות ומידות שלמות וצודקות, יזכה לשפע ולברכה בביתו.