יצא לכם פעם לחשוב איך זה מרגיש להיות במקום שבו כולם שמחים שאתם שם, ופתאום היחס שלהם משתנה לגמרי? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במצרים. בהתחלה הם היו אורחים אהובים, אבל לאט לאט המצרים התחילו לקנא בהם. המילים וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ מסבירות שהמצרים פשוט התחילו לעשות לנו רע. הם שכחו לגמרי את כל הדברים הטובים שיוסף עשה כדי להציל אותם בשנות הרעב, והחזירו לבני ישראל רעה תחת טובה.
אחר כך הגיע השלב של וַיְעַנּוּנוּ. המצרים לקחו לבני ישראל את החופש והפכו אותם לעבדים. הם הכריחו אותם לבצע עבודות ומשימות שהם בכלל לא היו רגילים לעשות, וזה היה קשה ומעייף מאוד עבורם. אבל המצרים לא עצרו שם. אחרי שבני ישראל קצת התרגלו לעבודות החדשות, המצרים החמירו את המצב, וכאן נאמר וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. בשלב הזה הם דרשו מהם לעבוד בעבודות פיזיות מתישות באמת, כמו להכין לבנים מבוץ ולעבוד קשה בשדה, עבודה שקשה אפילו לאנשים שרגילים לעבודות כפיים.
אז למה בעצם היה כל כך חשוב לצאת ממצרים לפני שמקבלים את הארץ? מכיוון שאדם שהוא עבד לא יכול להיות הבעלים של שום דבר, והכול שייך לאדון שלו. לכן, לפני שה' יכול היה לתת לבני ישראל במתנה את ארץ ישראל, הם היו חייבים להשתחרר לגמרי מהעבדות ולהפוך לעם חופשי ועצמאי.