קרה לכם פעם שהיה לכם כל כך קשה, עד שלא הצלחתם אפילו למצוא את המילים הנכונות לבקש עזרה, ופשוט צעקתם מתוך הלב? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במצרים. אחרי שנים רבות של עבדות, הם לא התפללו תפילה מסודרת ורגילה. כאשר הם זעקו וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, זו הייתה צעקה פשוטה של כאב שיצאה מעומק הנפש בגלל הקושי העצום. הם פנו אל ה' וביקשו שיזכור את ההבטחה שנתן לאבותיהם, כי אחרי כל כך הרבה שנים במצרים הם הרגישו שהם צריכים את הזכות של אברהם, יצחק ויעקב כדי שהתפילה שלהם תתקבל.
ה' לא רק שמע את הצעקה הכללית שלהם, אלא גם התבונן לעומק. הכתוב אומר וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא, ויש כאן מעבר מיוחד משמיעה לראייה. ה' ראה גם את המצוקות הפנימיות והשקטות שבני ישראל שכחו או התביישו להתפלל עליהן. הוא ראה אֶת עָנְיֵנוּ, את הסבל הגופני והעבודה הקשה שעינתה אותם. הוא ראה וְאֶת עֲמָלֵנוּ, את העייפות העצומה מעבודות הבנייה המתישות שנועדו רק להציק להם ולעייף אותם ללא הפסקה. בנוסף, הוא ראה וְאֶת לַחֲצֵנוּ, את הלחץ הגדול שהם חיו בו. המצרים גם הלחיצו אותם לסיים את מכסת העבודה היומית במהירות, וגם דחסו משפחות רבות לגור במקומות צפופים וצרים מאוד כדי לגרום להם להרגיש מושפלים וקטנים. כאשר ה' ראה את כל העבודה הקשה, הצפיפות והכאב, הוא החליט לא לחכות יותר, לקצר את זמן הגלות שנקבע מראש, ולגאול את בני ישראל הרבה לפני הזמן הצפוי.