דברים, פרק ט׳, פסוק י״ח

לאחר חטא העגל משה מתייצב כסניגור בעד העם ומשתטח אפיים ארצה, ולכן הוא אומר וָֽאֶתְנַפַּל֩, תנוחה המבטאת את הכעס האלוהי ששרר באותה עת. הוא מתפלל אל מידת הרחמים לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה במשך אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה, בין אם שהה אז בהר ובין אם באוהלו שבמחנה. תקופה זו הייתה כָּרִאשֹׁנָ֗ה, כלומר בדומה לעלייתו הקודמת במספר הימים ובמטרה להשיג מחילה שלמה, ולוותה בתענית של עת צרה שבה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי, בין אם צם רק ביום ובין אם ברציפות נסית, כדי לבקש רחמים ולזכך את עצמו מחדש. תפילה זו באה לכפר עַ֤ל כׇּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם, שכן העם כולו היה מעורב במרד וגרם לה' צער עמוק ועוגמת נפש במעשיו שנועדו לְהַכְעִיסֽוֹ.