דברים, פרק ט׳, פסוק ה׳

זכות הישיבה בארץ ישראל אינה מבוססת על מעלתו הרוחנית של העם, ולכן לֹא בְצִדְקָתְךָ, כלומר בזכות מעשים נכונים, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, המכוון לטוהר הכוונה הפנימית, אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם. המילה כִּי באה להדגיש שרק בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה חרץ ה' את דינם, ולכן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ ומשמיד אותם לחלוטין. לאחר שהארץ התפנתה מיושביה החוטאים, ישראל זוכים בה אך ורק וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר, כדי לקיים את ברית הבתרים אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. שבועה היסטורית זו היא מוחלטת, ואין בכוחם של חטאי הדור הנוכחי לבטל את המתנה שניתנה מכוחה.