משה פונה לאחור ויורד מההר כשפניו נותרות מופנות אל השכינה, בצעד של וָאֵפֶן וָאֵרֵד שהיה כרוך בסכנה וחשש מנפילת הלוחות הכבדים. באותה עת, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ של הכבוד האלוהי שלא פסקה מאז מתן תורה, עובדה המדגישה את עזות המצח של העם שחטא ממש מול הנוכחות האלוהית. עם זאת, אש תמידית זו גם העבירה מסר של תקווה והוכיחה למשה שרצון ה' הוא לקיים את הברית ולהעניק לוחות חדשים. משה נושא את וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית כשהם אינם אחוזים בכוחו אלא רק מונחים ונשענים עַל שְׁתֵּי יָדָי, תנוחה המדגישה כי הוא משמש כשליח בלבד הנושא את מעשה ה'.
דברים, פרק ט׳, פסוק ט״ו
פרשת עקב
וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.