דברים, פרק ט׳, פסוק ט״ו

פרשת עקב

Deuteronomy 9:15Sefaria

וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃

רגע ירידתו של משה מהר סיני מקפל בתוכו התנגשות דרמטית בין פסגת ההתגלות האלוהית לבין שפל החטא האנושי. משה עושה את דרכו מטה כשהוא נושא את העדות הפיזית לברית, בדיוק בשעה שהעם מפר אותה למרגלות ההר. הירידה עצמה התרחשה בשבעה עשר בתמוז [חזקוני].

תיאור הירידה, וָאֵפֶן וָאֵרֵד, מלמד כי משה ירד לאחור, כשפניו נותרות מופנות כלפי השכינה [העמק דבר]. בניגוד לעלייתו אל ההר שהייתה מוגנת בתוך ענן, ירידתו הייתה כרוכה בסכנה, שכן הוא ירד בעצמו, מוקף באש, כשהוא חושש וחרד שהלוחות הכבדים ייפלו מידיו [שפתי כהן]. מבחינה כרונולוגית, משה אינו מזכיר כאן שכבר התפלל על העם והפיס את דעת ה' בטרם ירד. הוא בוחר להשמיט זאת בשלב זה של נאומו, משום שמטרתו היא להדגיש בפני בני ישראל את הטורח העצום והעמל שנדרש ממנו עבורם: שבירת הלוחות, נפילה לפני ה' במשך ארבעים יום, והתפילה המיוחדת להצלת אהרן [רמב"ן, הטור הארוך]. מנגד, יש הסבורים כי משה אכן לא התפלל מיד לפני הירידה, אלא רק לאחר שירד ושרף את עגל הזהב [ביאור יש"ר].

תיאור ההר, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, חושף כי אש הכבוד האלוהי לא פסקה לאחר מתן עשרת הדיברות, אלא המשיכה לבעור בראש ההר לאורך כל ארבעים הימים [ביאור יש"ר, ברכת אשר על התורה]. נוכחותה הרצופה של האש מעצימה את חומרת החטא: העם עשה את העגל בעוד שההר בוער מול עיניהם ומעיד על הנוכחות האלוהית. התנהגות עזת מצח זו נמשלת למרידה במלך בעודו יושב בסעודתו, או לכלה הבוגדת בבעלה בעודה עומדת תחת החופה [ספורנו, הכתב והקבלה, שפתי כהן, ברכת אשר על התורה].

עם זאת, יש הרואים באש הבוערת דווקא מסר של תקווה. העובדה שהאש לא כבתה והאותיות לא פרחו מן הלוחות, הוכיחה למשה כי רצון ה' הוא לקיים את הברית עמו ועם זרעו [מלבי"ם]. יתרה מכך, האש שלא פסקה אותתה למשה כי ה' עתיד לתת לוחות שניים, תובנה שהובילה אותו להבנה כי עליו לשבור את הלוחות הראשונים כדי לפנות מקום לברית המחודשת [העמק דבר].

הביטוי עַל שְׁתֵּי יָדָי מתאר את האופן הייחודי שבו נשא משה את הלוחות. הלוחות לא נלפתו באחיזה רגילה כפי שאנו אוחזים בספר תורה, אלא היו מונחים ונשענים על שתי ידיו [העמק דבר, רש"ר הירש]. תנוחה סבילה זו מדגישה שמשה לא שלט בלוחות או החזיק בהם בכוחו שלו, אלא רק שימש כנושא וכשליח המביא אותם מאת ה'. הדבר עומד בניגוד מוחלט ללוחות השניים, שהיו מעשה ידי אדם, ועליהם נאמר שהיו "בידי", כלומר באחיזתו הממשית של משה [רש"ר הירש].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ד
פסוק ט״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.