משה חוזר במבט לאחור אל רגעי המשבר הקיומיים שלאחר חטא העגל, ומזכיר לעם את תחינתו הנואשת להשבת הברית ולביטול גזרת הכיליון.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים לשאלה מדוע משה כופל את המילה וָאֶתְנַפַּל ומזכיר שוב את ארבעים היום שכבר הוזכרו בפסוקים הקודמים, היא שמשה חוזר לאותם ימים כדי לפרט כעת את תוכן וסדר תפילתו. הוא נאלץ להפסיק את הרצף הסיפורי קודם לכן כדי לתאר את שריפת העגל ועונשם של החוטאים – מה שמלמד שזעמו של ה׳ טרם שכך לחלוטין באותו שלב – וכעת הוא שב אל הרצף כדי לתאר את הריצוי ואת נוסח התפילה [ברטנורא, מלבי"ם, בכור שור].
קיימת מחלוקת לאילו ארבעים יום הפסוק מכוון. יש המפרשים שמשה מתייחס לתפילתו הראשונה, בטרם ירד מן ההר, שנועדה לעצור את ההשמדה המיידית של העם [רמב"ן, הטור הארוך]. לעומתם, גישה אחרת טוענת כי מדובר בארבעים הימים האחרונים (מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים), שבהם נדרש משה לעמוד בתפילה ארוכה כדי להשיג סליחה מוחלטת, את חזרת השכינה ואת הלוחות השניים, שכן התפילה הראשונה הועילה רק לעצירת הכיליון המיידי [הכתב והקבלה, אברבנאל].
המילה הִתְנַפָּלְתִּי מובנת לרוב כנפילה פיזית המבטאת תחינה ממושכת, כאשר אפילו שעה אחת ביום או בלילה המוקדשת לתפילה נחשבת כיום או לילה שלמים [העמק דבר]. עם זאת, יש המזהים במילה זו גם משמעות של צניחה ממעלה רוחנית ופחיתות ערך. משה כלל את עצמו באשמת העם, שכן הוא חש אחריות על כך שקיבל את "הערב רב" בצאתם ממצרים ללא ציווי מפורש מה׳, וכן על כך ששיבר את הלוחות הראשונים, ולכן ראה בעצמו כמי שגרם לנפילת מעמדו שלו [הכתב והקבלה].
איומו של ה׳ לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם לא כוון למחיית זכר ישראל כליל מן ההיסטוריה, אלא להשמדת אותו דור ספציפי שחטא במדבר [העמק דבר]. משה מדגיש שהאיום הופנה כלפי בני ישראל עצמם ("אתכם") ולא רק כלפי ה"ערב רב" שהחטיאו אותם. מסיבה זו, בתפילתו התמקד משה בהזכרת ישראל כ"עמך ונחלתך", כדי להציל את גרעין האומה שנבחר מכל העמים [אלשיך].
מעבר לתיאור ההיסטורי של התפילה, משה מפרט את הדברים כדי ללמד את העם לקח מהותי לעתידם. הוא חושש שהעם יטעה לחשוב שכשם שתפילתו הצילה אותם מחטא חמור כמעשה העגל, כך תמיד יועילו תפילות הנביאים אם יחטאו בארץ ישראל. משה מבהיר להם שאין הדבר כך: במדבר ה׳ סלח להם בעיקר כדי למנוע חילול השם בקרב האומות, שהיו אומרות שה׳ חסר יכולת להכניסם לארץ או שהוא שונא אותם. אך לאחר שיכבשו את הארץ, טענה זו תתבטל מאליה. אם יחטאו אז, ה׳ אכן יגרש אותם מאדמתם, והגויים יבינו היטב שהסיבה לכך אינה חוסר יכולת אלוהית, אלא העובדה שישראל הפרו את הברית [רשב"ם, ביאור יש"ר, הכתב והקבלה]. הישרדותם במדבר, אם כן, נועדה לקיים את הברית ולהוביל אותם להגשמת ייעודם ההיסטורי למרות טעויותיהם [רש"ר הירש].