ההתמודדות עם יושבי ארץ כנען מעוררת אימה טבעית, שכן מדובר באויב הנתפס כבלתי מנוצח. התיאור עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים מעלה את השאלה האם הגדולה מתייחסת למימדיהם הפיזיים או למספרם. יש הסבורים כי סמיכות המילה "גדול" למילה "רם" מצביעה על כך שהגדולה מתארת את הכמות העצומה של האוכלוסייה הכנענית, שייתכן שכולה מורכבת מצאצאי הענקים [רש"ר הירש]. מנגד, יש המפרשים כי התיאור מתייחס ספציפית למפקדי הצבא שלהם, שהם עצומים וגבוהים במיוחד [מלבי"ם]. כך או כך, המשמעות המעשית היא שישראל עומדים בפני ירושתה של אומה חזקה ועוצמתית [ביאור יש"ר].
ההתייחסות הכפולה אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ זכתה למגוון הסברים בקרב הפרשנים, שניסו להבין מדוע התורה משתמשת בשני הפעלים וחוזרת על המילה "אתה". גישה אחת רואה בכך הבדל כרונולוגי: הידיעה קיימת אצלם מימי קדם, ואילו השמיעה היא הדיווח העדכני שהגיע מפי המרגלים [ביאור יש"ר]. גישה אחרת מסבירה שהכפילות נועדה לפנות לשתי קבוצות שונות בעם: המילים "אתה ידעת" פונות למנהיגים הדגולים, כיהושע וכלב, שסיירו בארץ וידעו את המציאות ממקור ראשון, בעוד שהמילים "ואתה שמעת" פונות לכלל המון העם שניזון משמועות ומדברי המגידים [אור החיים].
מעבר לכך, הידיעה והשמיעה מבטאות גם תפיסות עולם. הידיעה נובעת מתוך השכל וההיגיון הבריא של העם, המבין היטב כי לא ניתן לכבוש אויב כזה בדרך הטבע [העמק דבר, מלבי"ם]. השמיעה, לעומת זאת, מגיעה מרחוק [ביאור שטיינזלץ], ואף מפי אומות חזקות אחרות בעולם, שגם הן חוששות ומהדהדות את האמרה המייאשת: מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק – כלומר, מי בכלל מסוגל לעמוד מולם ולנצחם?! [העמק דבר, ביאור שטיינזלץ].