משה מציג סיכום נוקב של מערכת היחסים ההיסטורית בין ה' לבין עם ישראל, המהווה משפט כולל על עברם של בני העם [רש"ר הירש]. המילה מַמְרִים מתפרשת כסרבנים כלפי ה', והביטוי מִיּוֹם דַּעְתִּי משמעו מן היום שבו הכרתי אתכם [ביאור שטיינזלץ].
אזכור זה של המרידה התמידית, כפי שבאה לידי ביטוי באירועים קודמים במדבר, מובא כהקדמה לתיאור תפילתו של משה בעקבות חטא העגל. המטרה במהלך זה היא להמחיש את דפוס הפעולה הקבוע של העם בהכעסת ה' [רלב"ג].
הפרשנים מצביעים על תקופות שונות שאליהן מכוון הביטוי מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם. יש המפרשים כי הכוונה היא לתלונות של העם שהחלו עוד בטרם מתן תורה [ביאור יש"ר]. אחרים מושכים את נקודת ההתחלה אל ראשית דרכו של משה במצרים; כבר במפגש הראשון, כאשר משה ניסה להתערב והעיר לעברי המכה "למה תכה רעך", תגובתו של אותו אדם הייתה להלשין עליו [הדר זקנים, בכור שור].
גישה נוספת מדגישה כי גם כאשר העם היה נתון בצרה במצרים, ואף שבתחילה קדו והשתחוו למשמע בשורת הגאולה, בסופו של דבר הם חזרו למרות את פי ה'. היסטוריה עקבית זו של סרבנות נועדה להוכיח לבני ישראל שאין להם להישען על ביטחונם העצמי בלבד, ומתוך כך עליהם להקפיד על זהירות יתרה מכל התנהגות שעלולה לגרור אותם לעבודה זרה [העמק דבר].