דברי ה' למשה מבטאים נקודת משבר חמורה, שבה מוצגת אבחנה נוקבת על אופיו של העם ועל חומרת מצבו. אמירה זו עומדת בפני עצמה ומהווה שלב נוסף והסלמה בחרון האף. בעוד שבאמירה קודמת התבטלו לוחות הברית שעליהם עמל משה ארבעים יום, באמירה הנוכחית עולה הרצון להשחית את האומה כולה, וזאת על אף היותם תכלית הבריאה ולמרות האהבה ששרתה עליהם קודם לכן [העמק דבר].
כאשר ה' אומר רָאִיתִי, הכוונה היא להתבוננות מעמיקה באופיו של העם, כך שמהותם ומעשיהם נגלו לפניו בבירור [ביאור יש"ר, אוהב גר].
מתוך התבוננות זו המסקנה היא כי מדובר בעַם קְשֵׁה עֹרֶף. ביטוי זה מתאר אומה סרבנית שאינה מוכנה לקבל על עצמה מרות [ביאור שטיינזלץ]. הדימוי הוא של בני אדם המסרבים לכופף את ראשם כדי לקבל עול, אלא זוקפים את קומתם כאילו צווארם נוקשה לחלוטין וחסר מפרקים [בכור שור].