שבירת לוחות הברית היא רגע דרמטי שבו מצטלבים שבר רוחני עמוק, כאב מנהיגותי ומסירות נפש. המעשה אינו רק תוצאה של זעם, אלא פעולה מורכבת ורבת משמעות שנועדה להעביר מסר, להגן על העם ולעצב מחדש את מערכת היחסים בין ה' לישראל.
המילה וָאֶתְפֹּשׂ מעוררת תמיהה בקרב הפרשנים: הרי הלוחות כבר היו בידיו של משה, ומדוע הוצרך לפתע "לתפוס" אותם? גישה אחת מסבירה זאת בשינוי פיזי ונסתר שהתחולל בלוחות. טרם החטא, הלוחות היו רוחניים וקלים, נשאו את עצמם וריחפו מעט מעל ידיו של משה. אולם ברגע שבו העם חטא והלוחות ירדו לתחום הטומאה של העגל, פרחו מהם האותיות, שהיוו את נשמתם, חזרה לשמים. עקב כך סרה קדושתם, הם הפכו לאבנים כבדות משקל, ומשה נאלץ לאחוז בהם בחוזקה כדי שלא יישמטו [אור החיים, שפתי כהן, תורה תמימה]. דעה נוספת גורסת כי הלוחות עצמם ביקשו לפרוח ולהימלט, ומשה נאלץ לתפוס אותם בכוח [תורה תמימה]. מעבר לכך, התפיסה בשתי הידיים נדרשה כדי לגייס את הכוח הפיזי העצום הדרוש כדי להשליך בסערה ולשבר אבנים כה עבות וכבדות [ביאור יש"ר, תורה תמימה], ואף נדרש לכך עזר אלוהי מיוחד [העמק דבר].
ברובד הרעיוני, התפיסה מסמלת שינוי מהותי בתפקידו של משה. עד לאותו רגע, משה היה רק שליח הנושא פיקדון אלוהי. משראה את החטא, הוא נטל בעלות על הלוחות ופעל על דעת עצמו, מתוך הבנה שמסירתם לעם כעת תהיה בגידה בשליחותו [רש"ר הירש]. לקיחת הבעלות נועדה גם כדי שמשה יוכל לקחת על עצמו באופן אישי את מלוא האשמה על שבירתם, מתוך מסירות נפש למען העם [חומש קה"ת]. פרשנות ייחודית מציעה שהפועל תפיסה מבטא כאן חילול וזלזול; משה ויתר על כבוד הלוחות והתנהג בהם כביכול בביזיון, כדי לקשור את גורלו עם גורל העם החוטא ולומר שכשם שהם חטאו, אף הוא חטא [הכתב והקבלה].
באשר למניע המרכזי למעשה וָאֲשַׁבְּרֵם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתוכחה נוקבת ובחוסר יכולת של משה להכיל את עוצמת הכאב והכעס לנוכח הבגידה הפתאומית [רמב"ן, רשב"ם, הטור הארוך]. משה הבין כי לוחות אלו, שעליהם חרוט האיסור לעבוד אלוהים אחרים, אינם ראויים עוד להינתן לעם שעובר על תוכנם באותו רגע ממש, והשלכתם המחישה את ביטולה המיידי של הברית [בכור שור, ביאור שטיינזלץ].
לצד זאת, פרשנים רבים רואים בשבירת הלוחות אקט עילאי של אהבה והצלה. משה סיכן את עצמו ושבר את הלוחות במכוון כדי להציל את ישראל ממידת הדין. במעשה זה הוא קרע למעשה את "שטר הנישואין" של העם עם ה', כדי שיידונו כאישה פנויה שחטאה, ולא כאישה נשואה שבגדה בבעלה, עבירה שעונשה חמור בהרבה ושהייתה מביאה לכיליונם [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, חזקוני, שפתי כהן].
לבסוף, הפעולה נעשתה לְעֵינֵיכֶם בפרהסיה ובאופן מופגן. המטרה הייתה לזעזע את העם, לעורר בהם צער עמוק ולהמחיש להם את גודל האובדן של סגולה כה יקרה [ביאור יש"ר, שפתי כהן]. הזעזוע הרגשי העצום מראיית הלוחות נשברים לעיניהם נועד לשבור את ליבם ורוחם, כך שכאשר משה ייגש מיד לאחר מכן להשמיד ולשרוף את העגל, איש מן העם לא ימצא את העוז לעמוד בדרכו או למחות בידו [ברכת אשר].