דברים, פרק ט׳, פסוק י״ז

ברגע שבו העם חטא, פרחה קדושת הלוחות והם הפכו לאבנים כבדות שאילצו את משה לאחוז בהן בחוזקה, ולכן נאמר וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת. תפיסה זו סימלה גם לקיחת בעלות אישית על הפיקדון האלוהי, מתוך הבנה שאי אפשר למסור אותו לאומה שעוברת באותו רגע על הכתוב בו. משה המשיך במעשהו, וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם, לא רק כביטוי של כעס על ביטול הברית, אלא כדי לקרוע את "שטר הנישואין" של ישראל עם ה' ולהצילם מעונש השמדה. הפעולה נעשתה במכוון לְעֵינֵיכֶם כדי לזעזע את העם ולשבור את רוחם, כך שאיש לא יעז למנוע ממנו להשמיד את עגל הזהב מיד לאחר מכן.