דברים, פרק ט׳, פסוק ט׳

משה מוכיח את העם ומפרט את קורות עלייתו להר כדי לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים, חומר המסמל את נצחיות החוק האלוהי ואת היסוד שעליו בנויות המצוות. המילים וָאֵשֵׁב בָּהָר מתארות שהייה ממושכת וריכוז עמוק שנדרש להבנת התורה במשך אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, פרק זמן המקביל ליצירת ולד שבו התגבשה התורה בעולם. בתקופה זו הוקדשו הימים ללימוד הפשט והלילות לסודות התורה, בעוד העם נדרש לעבור הכנה נפשית. במדרגה רוחנית זו הזדכך גופו של משה עד שניזון מזיו השכינה כמלאך, ולכן לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי. פירוט הניתוק מהעולם הגשמי נועד להמחיש את חומרת חטא העגל, המקביל לבגידת כלה ממש ברגע שבו נכתבת עבורה הברית.