נסו לדמיין לעצמכם ארמון עצום בגודלו, שבו אי אפשר בכלל לספור את כמות הרכוש, בעלי החיים והאנשים. שלמה המלך ממשיך לתאר את העושר המדהים שלו, ומספר על כמות האנשים שעבדו בארמון. הוא אומר קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, ולצידם היו לו גם וּבְנֵי בַיִת, שהם משרתים שנולדו ממש בתוך הארמון עצמו. חוץ מהאנשים הרבים, היו לו גם המון בעלי חיים. כשהוא מזכיר את המילה וָצֹאן, הוא מתכוון גם לכבשים וגם לעיזים שהיו לו בשפע. העושר הזה היה כל כך גדול, עד ששלמה המלך יכול היה להגיד בביטחון שהיה לו יותר רכוש מכל המלכים ששלטו לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם, ואפילו יותר ממלכי הגויים שגרו בעיר הזאת בעבר הרחוק.
קהלת, פרק ב׳, פסוק ז׳
קָנִ֙יתִי֙ עֲבָדִ֣ים וּשְׁפָח֔וֹת וּבְנֵי־בַ֖יִת הָ֣יָה לִ֑י גַּ֣ם מִקְנֶה֩ בָקָ֨ר וָצֹ֤אן הַרְבֵּה֙ הָ֣יָה לִ֔י מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָי֥וּ לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.