יצא לכם פעם לנסות לשנות חוקים של משחק אחרי שהם כבר נקבעו, ולהבין שזה פשוט בלתי אפשרי? לפעמים אנחנו מבינים שיש דברים שגדולים מאיתנו. כשאדם עוצר לחשוב על העולם, הוא אומר וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת. כלומר, הוא פונה לכיוון מחשבה חדש. הוא רוצה לבדוק ולהבין מה ההבדל בין חכמה אמיתית לבין וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, שהן הבלבול והשטות המוחלטת.
כשהוא חושב על זה, הוא שואל שאלה חשובה: כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־כְּבָר עָשׂוּהוּ. המלך שעליו מדובר כאן הוא ה', שמנהיג את העולם וקובע את הכללים. אנחנו בני האדם קטנים מכדי להבין את כל הסודות של הנהגת העולם, ואין לנו אפשרות לשנות את מה שה' כבר קבע ועשה.
אז אם אי אפשר לשנות את המציאות שה' ברא, בשביל מה צריך להיות חכמים? התשובה היא שהחכמה לא נועדה לשנות את מה שכבר קרה, אלא לעזור לנו לחשוב מראש על המעשים שלנו. כשאנחנו מתנהגים בחכמה, אנחנו עוצרים ומתבוננים לפני שאנחנו פועלים, וכך בוחרים בדרך הנכונה והטובה ביותר.