המרדף אחר הישגים ונכסים מתנגש לא פעם עם טבעה הבלתי צפוי של המציאות. אדם עשוי להשקיע את כל חייו, שכלו ומידותיו בבניית מפעל חיים, וביום מן הימים לראות כיצד פרי עמלו מתגלגל לידיו של מי שלא טרח עבורו כלל. מציאות מתסכלת זו מעוררת תהיות עמוקות על צדק, על השגחה ועל התוחלת שבמאמץ האנושי.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא להבין את הדברים כפשוטם, כביטוי לתסכול העמוק שבאובדן פירות העמל. הכתוב עוסק באדם שפעל בעולם והשיג את מבוקשו מתוך חכמה, דעת, וּבְכִשְׁרוֹן – מילה המבטאת יושר והגינות [מצודת ציון, צאינה וראינה], או כישרון ויכולת מעשית [ביאור שטיינזלץ]. הטרגדיה מתרחשת כאשר אותו אדם נאלץ להעביר את חֶלְקוֹ, שהוא השפע והגורל שנקצבו לו מן השמיים [אבן עזרא], לְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל־בּוֹ. המפרשים חלוקים בשאלה מתי מתרחשת העברה זו: יש המסבירים כי הדבר קורה לאחר מותו של האדם, כאשר יורשיו, שאולי חסרים כל חכמה וכישרון, מקבלים את רכושו ללא מאמץ [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. לעומתם, יש המפרשים כי המציאות הקשה מתרחשת עוד בחייו של האדם, כאשר הוא נאלץ בעל כורחו למסור את קנייניו לאדם אחר שאינו ראוי להם [מצודת דוד]. מציאות מעוותת זו, שבה החרוץ והישר מאבד את רכושו לטובת מי שלא טרח, מוגדרת כהֶבֶל וְרָעָה רַבָּה. היא עלולה להוביל את האדם לייאוש מוחלט מכל ניסיון לאסוף קניינים [מצודת דוד], ואף לעורר חלילה ספקות לגבי קיומה של השגחה עליונה בעולם בגלל חוסר הצדק הנראה לעין [תעלומות חכמה].
לצד הפירוש הפשטני, קיימת גישה מדרשית המעתיקה את ההתרחשות מהמישור האנושי למישור האלוהי. לפי קו מחשבה זה, המילה אָדָם אינה מתייחסת לבשר ודם, אלא לה' בעצמו. ה' ברא את העולם בחכמה ובתבונה, והמילה שֶׁעֲמָלוֹ משמשת כאן רק כביטוי מושאל כדי לתאר את גודל הפעולה, שכן בפועל הבריאה נעשתה ללא כל יגיעה, במאמרו של ה' בלבד – וזהו פירוש המילה וּבְכִשְׁרוֹן. ה' העניק עולם מושלם ושפע עצום לדורות הראשונים, כדור אנוש ודור המבול, שזכו ליהנות מטוב העולם מבלי לטרוח כלל. אולם, גם שפע אלוהי זה הסתיים בהֶבֶל וְרָעָה רַבָּה, שכן חוסר המאמץ הוביל את אותם דורות להשחתה ולרשעות, עד שה' נאלץ למחות אותם מעל פני האדמה [רש"י, תורה תמימה].
זווית פרשנית נוספת לוקחת את הדברים לעולמם של לומדי התורה, ורואה בהם אזהרה מפני מסחר רוחני פסול. בעוד ששותפות מראש בין אדם עשיר לתלמיד חכם היא ראויה, הכתוב מזהיר מפני מצב שבו תלמיד חכם שכבר למד ושֶׁעֲמָלוֹ בְּחׇכְמָ֥ה, מנסה למכור בדיעבד את השכר הרוחני של תורתו לאדם עשיר שֶׁלֹּ֤א עָֽמַל־בּוֹ֙. ניסיון כזה מוגדר כהֶבֶל, שכן העשיר אינו קונה בכך מאומה, והוא בבחינת רָעָה רַבָּה עבור תלמיד החכם שזלזל בתורתו וניסה לסחור בה [נחל אשכול].