החיפוש אחר משמעות ושביעות רצון מוביל אל פסגות העושר, האמנות ותענוגות העולם הזה, תוך ניסיון לשלב בין חיי שפע פעילים לבין הישגים רוחניים.
המילה כָּנַסְתִּי משמעה אספתי וחיברתי אליי [אבן עזרא, מצודת דוד, שטיינזלץ]. הפסוק מתאר אגירת סְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת, שהם חפצי חן נדירים, אבנים יקרות ואוצרות נחמדים השמורים בגנזיהם של מלכים, או סחורות ייחודיות המגיעות לאוצר המדינה מידי סוחרים [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד].
לצד הפשט, ישנו רובד רעיוני הרואה בביטוי כֶּסֶף וְזָהָב משל לדברי תורה: הכסף, המשמש כעובר לסוחר, מסמל את רובד הפשט הנגיש והשימושי לכל אדם, ואילו הזהב היקר מסמל את תורת הסוד, שאינה מתאימה לכל אחד [נחל אשכול]. למרות השפע החומרי העצום, חוכמת התורה לא נשכחה [צאינה וראינה]. עם זאת, יש מי שרואה בתיאור זה ביקורת על המלך, שנכשל ועבר על איסורי התורה הקובעים כי על מלך ישראל שלא להרבות לו כסף, זהב ונשים [תעלומות חכמה].
חלקו השני של הפסוק מתמקד בתרבות הפנאי והאמנות. המילים שָׁרִים וְשָׁרוֹת זכו לשני כיווני פרשנות עיקריים. הגישה הראשונה מפרשת את המילים כפשוטן – זמרים וזמרות בשר ודם שהנעימו את זמנו של המלך [מצודת ציון, שטיינזלץ]. כדי ליישב פרשנות זו עם האיסור ההלכתי לשמוע קול אישה, יש שמסבירים כי הגברים והנשים שרו בנפרד, או שהזמרות היו נשיו ופילגשיו של המלך עצמו [חומת אנך]. הגישה השנייה, שאולי נועדה מראש לחמוק מאותה בעיה הלכתית, גורסת כי מדובר למעשה במיני כלי זמר שונים [רש"י, תורה תמימה, חומת אנך, צאינה וראינה].
הביטוי וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם כולל בתוכו את כל מה שבני אדם מתענגים עליו, כדוגמת בריכות מים ומרחצאות מפוארים [תורה תמימה, מצודת דוד].
בסוף הפסוק מופיע הביטוי החידתי שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת, אשר סביבו נחלקו הפרשנים:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במרכבות נוי מפוארות וסגורות ששימשו למסעות, או בארונות, תיבות ומגדלים נייחים שנועדו לאחסן את אוצרות החן הרבים. הכפילות במילים רומזת למרכבה אחת מיוחדת ביופייה שניצבה מעל שאר המרכבות [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, תורה תמימה, שטיינזלץ].
פרשנות אחרת, הממשיכה את ההקשר המוזיקלי, מסבירה שאלו הם כלי נגינה דמויי תיבה. המילה ביחיד מתארת כלי בסיסי, והמילה ברבים מתארת כלי מורכב בעל קומות ומפלסים, אשר יחד הפיקו צלילים הרמוניים של קולות עבים ודקים [רלב"ג].
לעומת זאת, ישנה גישה הטוענת כי לא ייתכן שפסוק המונה את כל תענוגות העולם ישמיט את הנשים. לכן, המילים נגזרות מהשורש ש.ד.ד, ומתארות נשים יפות שנלקחו בשבי וצורפו להארמון, אחת או רבות לכל איש [אבן עזרא]. ריבוי נשים זה נתפס גם כפתח לכניסת כשפים והשפעות שליליות [תעלומות חכמה].