יצא לכם פעם להיכנס לחדר חשוך לגמרי ואז להדליק בו פנס קטן? פתאום, אלומת האור הזו נראית כל כך חזקה, מאירה וחשובה. דרך המחשבה הזו נוכל להבין את ההבדל העצום שבין חכמה לבין מעשים לא טובים. כאשר אנחנו מדברים על הַסִּכְלוּת, הכוונה היא לא רק לאדם שחסר לו ידע, אלא ממש לבחירה לעשות דברים רעים. לעומת זאת, החכמה משולה להָאוֹר. בדיוק כפי שהאור מאיר לנו את הדרך ועוזר לנו לראות כל דבר בגודל האמיתי שלו ולהבחין בצורה ברורה בין מה שקרוב למה שרחוק, כך החכמה מעניקה לנו בהירות ועוזרת לנו לראות את החיים בצורה נכונה.
אבל אולי תשאלו את עצמכם, אם החכמה כל כך טובה, למה ה' ברא בכלל את הַחֹשֶׁךְ ואת האפשרות להתנהג בחוסר חכמה? התשובה היא שכדי להעריך באמת את הטוב, אנחנו צריכים להכיר גם את ההפך שלו. אדם שכל חייו ראה רק אור, לא יבין עד כמה האור מיוחד וחשוב. דווקא בגלל שקיים חושך בעולם, אנחנו יכולים לראות את היופי העצום של החכמה, להבין את היִתְרוֹן הגדול שלה, ולבחור בה בכל יום מחדש.