קרה לכם פעם שהשקעתם המון זמן ומאמץ לבנות משהו מיוחד, ואז עצרתם רגע להסתכל עליו ושאלתם את עצמכם מה זה בעצם נותן לכם? שלמה המלך עשה בדיוק את זה. אחרי תקופה ארוכה שבה הוא בנה, יצר ואסף המון רכוש, הוא מחליט לעשות חשבון נפש. המילה וּפָנִיתִי מתארת את הרגע הזה שבו הוא מפנה את תשומת הלב שלו, מסתכל אחורה וחושב לעומק. הוא מתבונן בְּכָל־מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת, כלומר על כל הפעולות והדברים שהוא השקיע בהם מאמץ כה רב.
המסקנה שלו היא שהַכֹּל הֶבֶל. הוא מבין שלמרות כל העשייה, אין בבתים, בשדות ובתענוגות שום תועלת שנשארת לנצח, והאדם נותר בתחושה שחסר לו משהו. תחושת האכזבה הזו נקראת וּרְעוּת רוּחַ. המילה וּרְעוּת קשורה לשבירה, והמילה רוּחַ מתארת רצון. כלומר, יש כאן שבירה של הרצון. האדם עובד קשה מתוך שאיפה שההישגים שלו יישארו לנצח, אבל המציאות שוברת את רצונו כשהוא מגלה שזה לא אפשרי. לכן הוא אומר שאֵין יִתְרוֹן, כלומר אין רווח אמיתי, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, שזה העולם הזה שלנו שהוא עולם חולף.
אבל האם באמת שום דבר לא שווה את המאמץ? הפירוש מלמד אותנו שיש הבדל גדול. בזמן שהרכוש של העולם הזה לא נשאר איתנו, לימוד תורה וקיום מצוות הם החוכמה האמיתית. הסיבה שכתוב שאין יתרון "תחת השמש" היא כדי ללמד אותנו שהשכר על התורה והמצוות פשוט לא ניתן בעולם הזה, אלא נשמר לנו לעולם הבא, שם הוא נשאר איתנו לתמיד.